בריכת שחייה בגולן

סרטה של ​​אסתר צימרינג

חצי מהמשפחה בנתה קיבוצים סוציאליסטים, החצי השני את ה-DDR. בני משפחת אסתר צימרינגס לא איבדו את האידיאלים הסוציאליסטים שלהם לאחר השואה – ממש כמו חייהם. לאחר נפילת החומה, אסתר צימרינג לא רק הכירה את קרוביה האלמונים, אלא גם את עולמם של הציונים. מה נשאר מהרעיונות המנוגדים של אבותיהם? חיפוש אחר זהותה של אסתר עצמה ושורשיה.

שלושה דורות – שלוש רמות קולנועיות

רוב המשפחה שלי נרצחה באושוויץ, בריגה ובטרזינשטט. שתי הניצולות היחידות, ליזי ולורה, בנו את חייהם החדשים לאחר השואה בשני אזורים מרוחקים בעולם. הם נישאו לגברים פעילים פוליטית, הקימו משפחות ועזרו לבנות את מדינות מוצאם. זה היה הזמן של המלחמה הקרה. בנות הדודות לשעבר מצאו את עצמן לפתע כל אחת בצד האחר של החומה של שתי מערכות עוינות. סבי וסבתי סיפרו מעט מאוד על נס ההישרדות והאכזריות של מה שחוו – וילדיהם לא שאלו על כך. זו תופעה ידועה שרק דור הנכדים הוא ששואל שאלות על העבר. אני דור הנכדים. ואני שואלת שאלות של כל שלושת הדורות.«

בשלב הראשון, הסרט מאיר את הנוער של ליזי ולורה בברלין, את הגירתם ואת ההתחלה החדשה בפלשתינה (ישראל לפני הקמתה) ובמזרח גרמניה. בשלב השני, הסרט מסתכל על חייהם של קרובי המשפחה שלי, דור ההורים, ב-DDR ובישראל. המפגש הראשון של שני ענפי המשפחה לאחר תום המלחמה התקיים רק בשנת 1958 בין סבתי לבת דודתה. בשלב השלישי, הסרט עוסק בתקופה שלאחר נפילת חומת ברלין ב-1989. משפחתי מצאה זו את זו שוב. אני ואבי מתחילים לחפש את השורשים היהודיים שלנו, כי כעת עומדות לרשותנו כל האפשרויות: נסיעה למקומות מהעבר של צימרינג, גישה לארכיונים, לימודים שבחרה עצמית וקשרים חדשים. במבט לאחור, איך אבי רואה את ההתבגרות שלו ב-DDR ואיך הוא ראה את עצמו שם כאדם יהודי?

קולנוע באוויר הפתוח מול המוזיאון היהודי בברלין  
(Open Air Kino vor dem jüdischen Museum Berlin)