נלי שיירמן
האוניברסיטה למדעים שימושיים בדיסלדורף
בהנחיית פרופסור אניה פורמן
מחקרים מקדימים על החיים היהודיים בגרמניה; טיול שטח בישראל, ולאחריו יצירת איורים לקראת ההתרשמויות שהתקבלו; שרטוטים אנלוגיים / פוסט-עיבוד דיגיטלי עם יישום תצלומים שצולמו בישראל.
מטרת הסמינר הייתה מושכת, מסנוורת ואמיצה. להתעמק בחיים היהודיים, להדגיש אותם ולהציג אותם בכדי להפוך אותם מוחשיים יותר עבור שאר החברה הבורים. להילחם באנטישמיות בקצה החד של התקשורת החזותית. הידד! בתפקידי כמעצבת לא יהודיה חוויתי מחסומים אינטלקטואליים במהלך בחינת הפרויקט. מדוע אנו פונים אל ה"יהודי" כאל ה"אחר", ה"זר"? האם ניסוח כזה אינו סותר את רעיון ההתכנסות והשוויון? ומה נותן לי את הלגיטימציה – עם הידע המעורפל שלי ביהדות ובהיסטוריה יהודית (גרמנית ) – לדבר בשם הקהילה היהודית או לייצג אותה מבלי לשרת דעות קדומות נוספות ומתוך בורות גרידא מצדי – להזין את הטינה או ליצור דימויים פילושמיים רומניטיים?
אני מחשיבה את הרעיון של להשיג תובנה מספקת על הזהות היהודית או חיי היומיום היהודיים בשני סמסטרים יומרנית ולהראות את נקודת המבט שלי על החיים היהודיים בגרמניה נראתה לי מאולצת ולא במקום. אז, מה עלי להפוך לנושא של עבודת המחקר היצירתית שלי מבלי לעשות החפצה של אנשים יהודים? לרצף של התחייבות כזו הייתי עדה בפרויקטים של חבריי הסטודנטים, אם כי שאלת המחבר נותרה עבורי הגורם המכריע. מה מוצג על ידי מי ובעיקר למה?
מתוך 83 מיליון בני אדם החיים בגרמניה, רק כ-225,000 שייכים לעדה היהודית. רוב הסיכויים שאנשים רבים בגרמניה אינם מכירים אדם יהודי אחד. החיים היהודיים עבורם עשויים להיות מופשטים ובלתי מוגדרים ואלה מהווים קרקע מזינה לדעות קדומות ולמרמור פוטנציאלי. לתמונות שאנו יוצרים עשויה להיות השפעה רבה יותר על החברה הגרמנית ממה שאנו מודעים לה, ועם העוצמה הגדולה של התמונות באה אחריות גדולה.
קומץ תלמידים שמחים יצאו לטיול בארץ כדי ללמוד על החיים בחברה יהודית ברובה. התקבלנו בחום ובפתיחות, הוסברו לנו בסבלנות היבטים שונים של החיים היהודיים (תודה מיוחדת לשיר, ארי ולילי), למדנו על קשיי השימוש בתחבורה ציבורית בשבת, מהי חלה או איך ומה היא עלייה עבור צעירים יהודים רבים ברחבי העולם. אני מעזה לומר שכל אחד מאיתנו יצא עם חשיבה מורחבת וידע משופר, רגישות ואהדה לכל מה שאנו קוראים לו חיים יהודיים. וחלקנו חזרו קצת יותר כבדים בגלל המטבח הארור בטובו.
אולי נסלח לי על שלא ניצלתי את ההזדמנות הזו כדי לתאר את החיים היהודיים, שבסופו של יום הם יותר מדי מגוונים ומורכבים. כל ניסיון לעשות זאת כנראה היה מביא לתמונה סובייקטיבית ומעוותת ביותר. בחרתי להשאיר את ההחלטה אילו היבטים של החיים היהודיים יוצגו (ואיך) לאלה שחיים אותם בפועל.
העבודה שלי צריכה להוקיר את החוויה המעשירה הזו, את האנשים המרתקים ומחממי הלב שפגשתי והארץ הרוטטת חיים ואת רעיון ההתקרבות אך בה בעת להתמקד בנושא הסופר. כאשר רעיונות מועברים דרך מדיום, חיוני לדבוק בפרספקטיבה של היוצר, מה שמשפיע בהכרח על הקריינות של היצירה. למרות שלרעיונות שאנו מעבירים יש גוון חיובי סאבלימינלי, אין לשכוח שאנו רק מציגים מסגרות סובייקטיביות של נושא המורכב מאינספור שברים. הטענה לפשט עניינים ולפיכך להפוך אותם ליותר מובנים או פחות מקטבים לא תמצא סיפוק בנושא הספציפי הזה.
