לרקוד עם המדבר | פרויקט שיתוף פעולה במסגרת 1700 שנות חיים יהודיים בגרמניה | UE Berlin – פרופ' קתרינה מאייר וסטודנטים | HSD Düsseldorf – פרופ' אניה פורמן וסטודנטים | בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים – הדס סט וסטודנטים | אגודת האמניםOnomato דיסלדורף
במסגרת יום השנה ל-1700 שנים לחיים יהודיים בגרמניה, הפרויקט "ריקוד עם המדבר" הוגש ואושר על ידי משרד הפנים והקהילה הפדרלית וקונסוליית המדינה של נורדריין-וסטפליה למימון באמצעות העמותה באותו השם בשיתוף עם אגודת האמנים Onomato בדיסלדורף. "ריקוד עם המדבר" הוא פרויקט מחקר שיתופי של שלוש אוניברסיטאות; אוניברסיטת אירופה למדעים יישומיים ברלין עם פרופ' קתרינה מאייר כיוזמת הפרויקט, האוניברסיטה למדעים יישומיים דיסלדורף עם פרופ' אניה פורמן והאקדמיה לאמנויות ועיצוב בצלאל ירושלים עם המרצה הדס סט.
נוצר פרויקט חילופין שבו דור צעיר של סטודנטים לאמנות ועיצוב, תוך שימוש בשפה, דימויים, אודיו או פרפורמנס, נכנס למעין "התנגדות אסתטית" לדימויים התקשורתיים הסטריאוטיפיים של "החיים היהודיים בגרמניה". תקשורת ישראלית/גרמנית צריכה להתחיל במקום שבו משותפים חיי היומיום בהווה – שבו הסיפורים הפוליטיים והדתיים הגדולים מתמוססים להרבה תוכניות חיים אישיות קטנות ונקודות מבט, עקב חיברות שונות. דעות אישיות הנלקחות ברצינות ומתמצות בשלל שלהן יפיקו תמונה מובחנת ומגוונת של "החיים היהודיים בגרמניה".
עבודה אסתטית היא תמיד גם חיפוש אחר צורות ביטוי ופרשנויות חדשות. באמצעות התנסות בשפה, דימוי וגוף, סטודנטים לאמנות ועיצוב מייצרים "ערפולים" המצביעים על חללים שבהם הפרשנות והמשמעות עדיין פתוחות. עבודת חקר אמנותית מייצרת יותר שאלות מאשר תשובות, יוצרת קשרים חדשים ומנסה תפיסות ודימויים אלטרנטיביים של העולם.
היא מוסיפה משהו ל"את זה, או את זה" ובכך נוגד השקפות מקוטבות על העולם.
עבודה זו רלוונטית מכיוון שסטודנטים לאמנות, עיצוב, קולנוע ופרסום הם יצרני מדיה עתידיים ובכך מכפילי דעה. יש להם את הידע של מהי המציאות, כיצד מופעלת השפעה רטורית, ובאיזה הקשר מסר משיג את האפקט הגדול ביותר, כיצד ניתן לרשת ולהפיץ אותו.
גישות אישיות, שלב 1
הפרויקט החל בסמסטר הקיץ 2021 באמצעות סמינר מקוון. עבודות בודדות בנושא "חיים יהודיים בגרמניה ובישראל" פותחו מהמחלקות לווידאו וצילום בשלוש האוניברסיטאות ונדונו יחדיו בסמינר. ניתן היה לבחור בגישה באופן חופשי, הן מבחינת התוכן והן מבחינת המדיה. נקודת המוצא הייתה חיי היומיום האישיים וההקשר האישי של כל תלמיד. בצ'אט נדנו שיח מקוטע על החיים, חברים, מוזיקה, לימודים, עמדה בצילום ווידאו, תת-תרבויות, דיגיטליזציה, פוליטיקה, מקומות עבודה וכו'… נושאי סכסוך לא נכללו.
השדות הדיאלוגים של הפרויקט השיתופי, למשל, יצרו ניסוי בתקשורת בין-תרבותית, העבודה להתגבר על נרטיבים בלעדיים באמצעות היפוך תפקידים הדדי בין צעירות ישראליות ופלסטיניות. בססמאות ריקות הוצגו שלטי מחאה עבריים באמצעות מקרנים בערים בגרמניה. חלק מהתלמידים ניגשו לנושא באמצעות ראיונות, למשל עם סרבני מצפון ישראלים, עם סבא וסבתא יהודים שברחו, או עם "סקייטרים" ישראלים. נוצרו פורטרטים או סצנת המוזיקה והדיג'יי היהודית וכן הסצנה הקווירית (Queer) בברלין. בעבודות נוספות נשאלו שאלות על זהות אינדיבידואלית וגעגועים.
ניסויים נערכו באמצעות מערכות של מדידת הגוף שהועתקו מהנאצים ויושמו על תמונות הגוף של היום. פורמטים וירטואליים, כמו שחזורמציאות מדומה של בתי כנסת שנהרסו או הקמת קולנוע יהודי קווירי הם גם תוצאות של שלב הפרויקט הראשון הזה.
תרבויות שיחה, שלב 2
בתום סמסטר הקיץ התקיים בברלין המפגש הראשון של שתי האוניברסיטאות הגרמניות. האירוע היה פרויקט ראיונות בן 10 ימים של צוותOB-van Paradise–Park–, שבוצע בחצר הקדמית של המוזיאון היהודי בברלין ובתמיכתו. כאן, באמצעות פורמט ראיון ספציפי, נעשו מחקר, הקלטה וארכיון על החיים היהודיים העכשוויים בגרמניה.
השיטה שלנו כללה דקונסטרוקציה שיטתית של ה"ראיון", שנקרא "שיחה" מההתחלה. קבוצות יעד לא הוגדרו וצמדי ראיונות התאחדו באופן אקראי. לא היו שאלות מפתח – למעשה, לא היו שאלות. מערכת תלת לשונית של מונחים (גרמנית/אנגלית/עברית) הייתה מרכיב האינטראקציה, שממנו יכלו להתפתח שאלות ונרטיבים.
הדינמיקה, מי-שואל-מי, איך הקלפים מוכנסים למשחק – נשלפים, נבחרים יחד, מעובדים בזה אחר זה… הושארה לחלוטין לאינטראקציה של צמד השיחה המתאים. היה רק כלל אחד, אדם יהודי תמיד נפגש עם אדם לא יהודי.
פורמטים עיתונאיים או מדעיים הם ממושמעים בצורה, ביצוע והגבלה של הנושא. דקונסטרוקציה של פורמטים כאלה מביאה למשחק חופשי, סיכוי, אלתור וגיוון, ובו בזמן פורצת דרך הוודאות הסטטיסטית וההיגיון של ההוכחה, שאחרת מוגדרת בתקשורת בצורה מהירה מידי.
למרות ששיטה זו מייצרת גיוון באופן פרוגרמטי, היא גם מייצרת נראות. אם הקלפים נתפסים כשחקנים, הם מראים לנו אילו מושגים/שיחים נראים רלוונטיים יותר, יותר מועדים למשבר, יותר פייסניים. גישות לשוניות מפותחות רבות מתמצות סביב המונחים, מטשטשות אותם ומשרתות למוסס סטריאוטיפים.
התוצאה היא 25 שיחות וידאו המציגות תמונה מובחנת של החיים היהודיים בגרמניה; לשימוש בארכיון נודד, בתערוכות או למחקר נוסף.
התוכנית הנלווית הייתה תערוכה בגלריה Feldfünf בברלין, שבה הוצגו הפרויקטים "עבודה בתהליך" של הסטודנטים.
כמו כן, התקיימו הקרנות חיות עם הסטודנטים הישראלים, וכן תוכנית קולנוע יהודי עם היוצרת אסתר צימרינג והקראה של תומא גרדי. במקביל לכך, הוצגו עבודות צילום, סרטים ומיצב בביתן UE.
עיצוב חללים, שלב 3
בברלין, זה כבר נראה מוזר לכל המשתתפים שסטודנטים מדיסלדורף וברלין הצליחו להחליף רעיונות במרחב אמיתי, בעוד שהתקשורת עם הסטודנטים הישראלים התנהלה רק באופן דיגיטלי. עם מאמצים רבים הן מהצד הגרמני והן מהצד הישראלי, ותמיכה נדיבה נוספת של קונסולית המדינה של נורדריין-וסטפאליה, מפגש עם הסטודנטים הישראלים והמרצה שלהם הדס סט עשוי להתקיים בתחילת סמסטר החורף 2021 בדיסלדורף.
כל התלמידים התכנסו לראשונה באגודת אמני Onomato. המשימה הייתה תפיסה ומימוש של תערוכה משותפת. דרך הדיון בבחירת המקומות המתאימים לעבודות המתאימות, תוך התחשבות בהתייחסות ההדדית של העמדות, התגבש קונספט תערוכה מתוך תערובת פראית של יצירות לא ארוזות. זה התפתח תחת הבנה והסכמה הדדית של כל המשתתפים.
תוך כדי כך התברר כי הסטודנטים הצליחו לפתח רפרטואר ורוחב שיח מתוך הדיסציפלינה המשותפת של עיצוב, קוסמוס של חומר, שיטות עבודה, טכנולוגיה, תנאי מסגרת, הפניות ואידיאלים אמנותיים שייצרו דמיון דומה. קרבה לזה של סעודה משותפת או חגיגה ביחד.
טיול לישראל, שלב 4
בנובמבר ערכו UE ו-HSD ביקור חוזר בישראל. שיר זילברשטיין, סטודנטית ישראלית ב-UE הייתה אשת הפניות לכל המשא ומתן הארגוני והתוכן הנוגע לתוכנית הטיול. היא בחרה במקומות מיוחדים ואפשרה חוויות בעלות ערך שווה לכל התלמידים – למשל הטיול המשותף במכתש רמון בנגב או השהות במשך מספר ימים בקיבוץ משאבי שדה. תקשורת הסטודנטים שהלכה וגדלה במהלך שנה, הובילה לתמיכה הדדית בפרויקטים כמו עלמה וליאור של אמירה או עבודות שיתופיות כמו מכנסיים עם כיסים של נטע, מאי, לורה ויאנה. בקיבוץ משאבי שדה, לאה פתחה סטודיו לקעקועים ובמדבר הנגב, "ריקוד עם המדבר" פתאום הפך לאמיתי. בכל מקום והכל הוקלט וצולם. הבישול הפך לפרויקט, ההוסטל הפך לחלל קונצרטים. למרות החוויות הרגועות הרבות, היו גם רגעים סוחפים ביותר, כמו הביקור במוזיאון השואה המרשים להפליא – יד ושם בירושלים, שנגע בי בכל דרך – כגרמנייה, כאישה, כיוצרת קולנוע, כאילו לא. עימות קודם אחר עם הנושא.
שיתופי פעולה, שלב X
הפרויקט לרקוד עם המדבר, בסטנדרטים אוניברסיטאיים, היה תקופה ארוכה מאוד של עבודה משותפת. סטודנטים מכל הסמסטרים היו מעורבים. חלקם סיימו כעת, בעוד שאחרים בתהליך רכישת חוויות מעמיקות יותר באמצעות חילופי דברים נוספים. בהאא מתכנן סמסטר בחו"ל ב-HSD ולילי באקדמית בצלאל. UE עשתה הסכם שיתוף פעולה חדש עם אקדמיית בצלאל ו-HSD הגישה בקשה לתוכנית Erasmus+ עם אקדמיית בצלאל. סימפוזיון יתקיים ב-UE ביוני 2022
כולל עבודות של תלמידים ושיחות OB-van. הדס סט תעביר סדנה לתלמידים וארכיון השיחות ייצא לסיור. אם הכל ילך כשורה, כל זה יימשך.